אחרי שבוע במערכת הישנה חדשה

המון דברים קרו בשבועות האחרונים בבית החינוך. הספקנו לעבור ממערכת למערכת, בגמישות של אלופי העולם בהתעמלות קרקע. השבוע שוב חזרנו למערכת ישנה חדשה של שבוע לימודים מלא ומחר הוא יום השישי הראשון שבו נלמד, מאז סוכות בערך.

תלמידות ותלמידי השכבה הצעירה, התרגלו מחדש להיות כיתה לא מקופסלת (אם יש ביטוי כזה), זכור לי במיוחד רגע אחד שמשקף את התוצאה של הפרידה הארוכה: שיחקנו פרה עיוורת, משחק שבו מכסים את העיניים והילד עובר ומנסה לזהות רק בהשמעת קול את החברה או החבר שמולו. השחקנים, מכוסי העיניים, לא הצליחו לזהות את הקול של יותר מחצי מהתלמידות והתלמידים שמולם.

ובכל זאת, חזרנו ללמידה פעילה, להתנסות וליצירה. תכונה רבה לקראת חנוכה בכל הכיתות ובית החינוך מתמלא באור.

להכיר אותם מחדש

עכשיו נדרש גם מאיתנו, הצוות החינוכי, להכיר מחדש את הלומדות והלומדים שעימנו. בעולם המונטסורי, החלק המרכזי בעבודת המחנך הוא התבוננות ותצפית בתלמיד/ה, בכדי להכיר את הרגלי העבודה שלו, נטיות ליבו, החוזקות שלו והדברים שהוא מאותגר בהם.

קידום התלמיד/ה תלוי מאד בהיכרות זו של המחנך/ת, בכדי להתאים עבורם במרחב הכיתה עזרים, משימות ואתגרים המותאמים לידע, לרמה ולנטיית הלב שלה/ו. לשמחתנו, בשבוע האחרון הגיעו, סוף סוף, העזרים המונטסוריים החדשים שהוזמנו בקיץ ועכשיו, בהדרגה הם יעלו על מדפי הכונניות בכיתות ובהדרכה שאנחנו מקבלים, נוכל להינות ולהתנסות בלמידה איתם.

זאת, בנוסף להמון עזרים שהצוות החינוכי הנפלא שלנו, מעצב בעצמו.

הנה דוגמא ללוח בכיתת האירוס: קיר מונטוסורי ללימוד האותיות ולרכישת הקריאה.

חמשת הביתנים (במבה המכשפה, פיץ הפיל ועוד..) המלמדים את הילדים את סימני הפיסוק, כל ביתן מלמד סימן פיסוק אחר והילדים צריכים לשייך אליו את הקלף המתאים